יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ל״ב

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ל״ב
1 דין מכה בחוט השדרה. ובו ח' סעיפים: חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח טריפה אע"פ שכל המוח קיים ואם לא נפסק רוב העור אף על פי שנפסק כל המוח שבפנים כשר:
2 נסדק העור לארכו כשרה וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת:
3 הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו בידו היה המעט שחוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טריפה ל' הטור וכן אע"פ שלא נתרכך מבפנים אלא שהוא עב וכבד ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מפני כבדו טריפה:
4 נחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר:
5 טריפות זה של חוט השדרה הוא עד פי פרשה שלישית ועד בכלל ואם נפסקו אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים טריפה אבל אם נפסקו חוטי פיצול השלישי כשרה ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים התחלת המקום שהם מחוברים בו בגוף: הגה ויש מטריפים בעוף עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר לגוף תוס' וא"ז ומרדכי וא"ו הארוך כלל נ"ה ד"ב ותא"ו נט"ו והכי נהוג אם לא בהפסד מרובה ד"ע:
6 בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשרה ולא חיישינן שמא נפסק החוט ואם יש במקל קשרים חוששין למקום הקשרים וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט:
7 בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט: הגה אלא אמרינן שגרונא והוא כאב הרגלים נקטה גמרא וה"ה בעוף נמי דינא הכי הגהות מרדכי בחולין וא"ו הארוך כלל נ"ה:
8 בד"א כשלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששין:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ל״ב
1 סימן ל"ב סעיף ו' בהמה שהכו אותה על השדרה במקל כו'. ואם יש במקל קשרים חוששין למקום הקשרים שמא נפסק החוט. וכן פרש"י בש"ס דף נ"א. וצ"ע דבש"ס מוכח דחוששין דקאמר היינו לריסוק אברים דמדקאמר ברישא אין חוששין לריסוק אברים ש"מ דהיכא דאמר חוששין היינו לר"א. וכ"כ הטור ברמזים להדיא וברא"ש. וכ"מ בהג"ה סי' נ"ח שכתב דאם הוכה במקום א' אין חוששין רק נגדו. וע"כ דהיינו לריסוק אותו מקום דכל הסימן איירי שם בהכי. וכן משמע ממאי דסדר התלמוד מימרא דרב יהודה הכה על ראשה כו' בפיסקא דנפולה ולא סדרו בפיסקא דפסיקת חוט השדרה דף מ"ה וק"ל. וצ"ל דרש"י והמחבר איירי בהולכת כדרכה דמסתמא במאי שהכה אותה על השדרה במקל יכולה להלוך וכיון דהולכת לא חיישינן תו לר"א כמ"ש סימן נ"ח. ואשמועינן כאן דאפ"ה בעיא בדיקה בחוט נגד הקשרים וכמ"ש הר"ן בשם איכא מ"ד ומביאו הב"י ודו"ק:
2 שם וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט. ונראה דכל שכן אם נשברה השדרה שכתב הש"ע סי' זה ובס"ס נ"ד דכשירה. דצריך לבדוק החוט. וזה כוונת התנא דנקט במשנה דאלו כשירות בבהמה דף נ"ד נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה. ר"ל שרואין אנו שלא נפסק החוט. וכה"ג דייק רש"י שם גבי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח כתבו רש"י ור"ן ורע"ב ורואין אנו כו' הבאתים סי' ל' ע"ש. וכ"ש לפי מ"ש רש"י ור"ן במשנה דא"ט דאורחא דמילתא דפסיקת החוט על ידי שבירת שדרה הוא בא עכ"ל. וא"כ כיון דאורחא הכי ודאי א"א להתיר בלא ברירה. וכן מוכח ממ"ש בש"ס דף נ"א גבי שגרונא ומביאו הט"ו בס"ס זה. דלא חיישינן לפסיקת החוט והטעם איתא בש"ס ופוסקים דשיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. מוכח בהדיא דאלו נשברה השדרה דשכיח הוא פסיקת החוט יש לחוש וזה ברור. ואח"כ מצאתי שכ"כ בעל נודע ביהודה בספרו דגול מרבבה וכתב דהילוך מהני בבהמה לסמוך על הבדיקה: